סביבות 21:00 אנחנו יוצאים בשתי מכוניות לכיוון בית החולים. אני בטוחה שמגיעים לבית חולים בפתיחה מלאה. סתם התבלבלות של  אחרי כמה לידות שניות ושל לא להיות הרבה זמן בלידה ראשונה. עוד הכנתי את עדי שאם אמה רוצה לדחוף, עוצרים מייד בצד. שמתי ניילונים על הרכב למקרה של ירידת מים ונסענו.

אני מחנה ובינתיים בדקו פתיחה. 4 וחצי. אני קצת דואגת לרגע, מפחדת שאמה תישבר אבל האישה המדהימה הזו דווקא שמחה. שמחה שלפחות יש פתיחה. מוניטור בעמידה. קבלת פנים טובה במיון, מיילדת שמציעה 'אם את רוצה, את יכולה גם בעמידה'. תענוג. אני כל כך שמחה. מזל שרק מי שחווה משהו אחר יודע להעריך. מחכים שעדי יפתח 'תיק יולדת', בסוף האחות עושה את זה במקומו, ויוצאים לכיוון המחלקה.

נכנסים. אוירה מיוחדת. עדי מייד מדליק נרות וזה משמח. אני סוגרת טלוויזיה. מעמעמים אורות. מתחילים להתמקם ולהרגיש נוח עם המעבר, ואווופס. נכנסת המיילדת הרעה. 'מייד מייד לכבות את הנרות' היא צועקת, תוך כדי שמדליקה את האור הכי גדול שמצאה. כאילו נכנסה להוציא אותנו מהאשליה שבאנו אולי גם קצת ליהנות.. זה היה ממש כואב. שלושתנו כל כך תמימים. רק רצינו לבוא ללדת, כמה שיותר בנעימים. באמת שלא באנו להזיק ולא לפגוע. אבל משום מה היא במתקפה. מבטים עוינים. משפטים מכווצים. אותי מייד דחקה לפינה. סימנה לי עם היד שאפסיק לגעת באמה, כאילו הפריעה לה להתקרב ושאני תוך כדי נוגעת בה. התעסקה קצת בעצבנות עם השאלה האם אני באמת חברה כמו שציינו או דולה. הסבירה שהיא עוד חצי שעה הולכת (איזו הקלה) אבל שאזהר בהמשך המשמרת ולא אפריע. אמאלה… אני התכווצתי לכמה דקות וממש קיוויתי שאצא מזה מהר (בשביל אמה). בינתיים את אמה משכיבים על הגב. זה היה החלק הקשה של הלידה. למשך זמן לא מבוטל המיילדת טענה שיש רופאה שדורשת מוניטור רציף ולא מוותרת. לדעתי מה שקרה שם זה שבגלל שהיינו זמן קצר מידי במיון (כנראה בגלל עומס ותור ארוך) היו צריכים להשלים את ההליך הזה ולספק ל'מערכת' מוניטור רציף של חצי שעה לפחות. השקרים כבר התחילו והם מתרצים את הדרישה למוניטור רציף (על הגב כדי שלא יזוז) בזה שהייתה לרגע ירידת דופק אז חייבים. אויש. ליבי נחמץ כל כך. זה היה כל כך בית-חולימי הקטע הזה. ואמה המתוקה על הגב. כמה כואב..מתישהו אמרה שכ'כ כואב לה אז אמרו לה בתקיפות- 'אז תנשמי'. אאוץ'. ממש עמדו לי דמעות בגרון (אולי גם בעיניים) ואני חסרת אונים מול זה. איזה בעסה. ניסיתי לעודד את אמה (ואת עצמי) שזה זמני. שתיכף תתחלף משמרת וייפתח דף חדש. ניסיתי בכ"ז גם להזכיר לה שהיא יכולה לעמוד, כי גם בעמידה המוניטור תופס יפה (כמו שראינו במיון)

Comments are closed.